רמב"ם - רבי משה בן מימון - היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע, חוקר ומנהיג. רמב"ם נולד בשנת 1138 בעיר קורדובה שבספרד, שבה שימש אביו, מימון, כדיין. 
עד שנת 1148 חי רמב"ם עם משפחתו בקורדובה. באותה שנה, בהיותו בן 10, פלשו המוסלמים הקנאים – המואחידון – מצפון אפריקה לספרד הדרומית, והחלו לרדוף את היהודים. יהודים רבים ברחו מדרום ספרד צפונה, לאזורים שהיו בשליטת הנוצרים. משפחת מימון לעומת זאת ברחה דרומה, ונדדה במשך 10 שנים בדרום ספרד ובצפון אפריקה, עד שהתיישבה בשנת 1158 בעיר פס שבמרוקו. 
10 שנים אחר-כך עבר רמב"ם לקהיר העתיקה (פוסטאט), ושם חי עד יום מותו בשנת 1204. 
בפוסטאט התפרנס תחילה ממסחר באבנים טובות שניהל אחיו, דוד. לאחר מות אחיו החל רמב"ם לעבוד כרופא, ואף התמנה לרופאו הפרטי של הסולטאן

רמב"ם מתאר את חייו ואת קשייו כרופא במצרים - כרופא המלך וגם כרופא העם - בתוך מכתב ששלח בשנת 1199 לשמואל אבן תיבון, בתקופה שבה עסק אבן תיבון בתרגום לעברית של "מורה הנבוכים" – ספרו הפילוסופי של רמב"ם. וכך כתב רמב"ם לאבן תיבון: 
"...אני שוכן במצרים (=בפוּסְטָאט) והמלך שוכן בקאהרה (=קהיר)... אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום... כללו של דבר - כל יום אני עולה לאל-קאהרה בהשכמה (=מוקדם בבוקר), וכשלא יהיה שם שום מכשול... אשוב למצרים (=פוסטאט) לאחר חצי היום... ואמצא האכסדראות (=המסדרונות) כולן מלאות גויים, בהם חשוב ובלתי חשוב… ושופטים ושוטרים... ואצא לרפאותם ולכתוב להם [פתקאות ונוסחאות חולייהם]... עד הלילה... ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות..." 
יצירתו של רמב"ם גדולה ועשירה – במספר הספרים שכתב, בנושאים המגוונים שבהם עסק ובמחשבה העמוקה והמקורית המתגלה בכתביו. את חיבורו הראשון – "מילות ההיגיון" – כתב רמב"ם בהיותו בן 18. חיבור זה מבוסס על תורת הלוגיקה (ההיגיון) של פילוסוף מוסלמי שחי במאה ה- 10. 
הגדול והחשוב בכתביו של רמב"ם הוא "משנה תורה", הנקרא גם "הי"ד החזקה" משום שיש בו 14 (י"ד) ספרים. "משנה תורה" הוא ספר הלכה – סיכום של כל חוקי התורה והמצוות – והוא היחיד שרמב"ם כתב בעברית. נוסף על אלה כתב רמב"ם פירוש מלא למשנה וספר פילוסופי חשוב הנקרא "מורה הנבוכים". ספריו של רמב"ם – חוץ מהי"ד החזקה", נכתבו בערבית אבל באותיות עבריות. 
ועוד כתב רמב"ם איגרות רבות לקהילות יהודיות בארצות ערב, ובהן תשובות לשאלות, עיצות ודברי עידוד. אחת האיגרות הידועות שכתב רמב"ם היא "איגרת תימן", ובה עסק במצבם הקשה של יהודי תימן באותה תקופה. .